Mao Mao: TripBlog
Stories from the other side of the world.

Friday, September 29, 2006

Pics from Shanghai

The amazing skyline of Shanghai's business district, Pudong, which is still on a growth movment. At night it takes on an even more surreal look.



But the city has other sides too...


And this is the top-end 5-star hotel we're staying at, the Peace Hotel. Actually it's not, and you don't really want to see the place we're at (although there have been much worse during this trip...). This magnificant hotel once belonged to an exteremly rich jewish Iraqi opium merchant by the name of Sasoon.


Enjoing ourselves in the best metro system in China (the one in Beijing look worse than London's on a very bad day).


A beautiful young maid in the Yuyuan (Yu Garden) in the heart of the old city of Shanghai.

Tuesday, September 26, 2006

ShangHai!!


אז סוף כל סוף הגענו לשנגחאי, הנקודה המזרחית ביותר בטיול שלנו. ציפינו הרבה להגיע הנה, משום ששנגחאי תמיד נתפסה בעינינו כעיר אקזוטית ומסתורית, מלאה באופיום...
אבל לא ציפינו לכזה עושר מנקר עיניים שמנצנץ מולך בכל פינה. כמות עצומה של מכוניות היוקרה בעיר, ובמיוחד ביואיק על שלל דגמיה, חונות בכל פינה ולא נדיר לראות נהג מחכה בפנים עם מנוע דלוק. מגדלי משרדים וקניונים לאלפיון העליון מגרדים את השמיים ועוד ועוד נבנים בכל יום.
המון זרים מציפים את הרחובות, אבל אלה לא אותם תרמילאים פשוטי מראה או דודים שמנמנים (בדרך כלל גם גרמנים) שיצאו לטיול מאורגן לכבוד הפנסיה, שהתרגלנו לראות במקומות אחרים. כאן אלה אירופאים מצוחצחים, בדרך כלל בחליפות פאר, שהכסף כמעט ונשפך להם מהאוזנים (באופן מילולי לגמרי), הממהרים לעוד איזו פגישה עסקית או שבדיוק יצאו מהמסעדה המהודרת ממול. בקיצור, קצת מעל הליגה שלנו.
הכל כאן קצת יותר יקר (או מאוד יקר, תלוי כמה אתה מרשה לעצמך). לא לחינם מכונה האזור הזה "משולש הזהב של היאנג-צה".
אבל אם מסתכלים קצת יותר טוב, ויוצאים מחוץ למרחב הנוצץ של מדרחוב NANJING LU, גם כאן יש סינים רגילים לגמרי, שעובדים במסעדות פועלים, מנקים את הזבל ומנהלים סתם חיים קשי יום, בתקוה להגיע יום אחד, אולי, למעמד אחר.
אנחנו בינתיים נעים על התפר הזה, בין הרחובות הרחבים של טיילת ה-BUND, על שלל הבניינים האירופאים שלה, ובין הרחובות הקטנים האחוריים, שם גם אנחנו נתפסים כסוג של אליטה.
היינו מעלים כמה תמונות אבל משום מה הם דורשים על זה פה תשלום נוסף (אפרופו), אז תאלצו לחכות. העיר מאד יפה, תצטרכו פשוט להאמין לנו.

Things you didn't know about China (Part 3)



אנחנו נמשיך לחגוג על העברית כל עוד זה אפשרי...

נהגי האוטובוס הסינים מתים על פיסיקה. הם כל כך אוהבים פיסיקה, למעשה, שהם מנסים לאתגר את חוקי הטבע בכל נסיעה מחדש. הם בוחנים, למשל, עד כמה באמת פועל כוח המשיכה על האוטובוס בזמן סיבוב חד במיוחד, או כמה יכול לנסוע האוטובוס בלי מנוע דולק וכו'. התרגיל החביב עליהם במיוחד הוא נסיעה בגשם שוטף במהירות מטורפת בסיבובים חדים עם מטען חורג, הרבה יותר מדי נוסעים ובלי כביש. כן כן, הסינים נוסעים ממקום למקום גם אם אין כביש, זו הרי מדינה ענקית ואי אפשר לצפות שיהיה כביש בכל מקום, פשוט ככה.

סתם בשביל הפרוטוקול: תושבי פ"ת, ראוי שתדעו, הערים SHIBING, TUNXI, JINGDEZHEN ועוד כמה בדרך, הינן פחות ראויות למחיה בהרבה, אז אל תרגישו מקופחים.

בני המיעוטים במחוז GUIZHOU לקחו ברצינות יתרה את המלצתו של דגלס אדאמס להסתובב תמיד עם מגבת. נשות המחוז פשוט הולכות לכל מקום עם מגבת כרוכה על ראשן. המהדרין הולכות גם עם מסרק תקוע בשיער.

בכפרים רבים במחוז GUIZHOU מצוירות כרזות מאירות עיניים שנראות כאילו מישהו שכח להתעדכן. בכרזות הצהובות מתנוסס דגל ברה"מ אדום, על המגל והפטיש שלו, ומתחתיו כתובה ססמה קליטה בסינית: "החיו את המפלגה למען השוויון, אחזו בפוליטיקה למען העם!" (בתרגום חופשי של נירית)

הסינים היו ידועים שנים רבות במטריות שלהם, שנחשבו למלאכת מחשבת עדינה. כיום, התווית MADE IN CHINA מסמלת מיידית מוצר עם איכות ירודה. המטריות שיש לנו בארץ, אלה המצ'וקמקות ב-20 ש"ח, הן עוד מטריות באיכות יצוא לעומת המטריות שיש להם כאן. הן כל כך דפוקות שהן נפתחות, לכיוון השמיים.

הסינים, ואנחנו איתם, נוסעים נסיעות ארוכות ביותר באוטובוסים. בשל סיבה עלומה במיוחד החליט מי שהחליט במשרד התחבורה הסיני שהדרך המיטבית להעביר נסיעות ארוכות אלה הן על ידי הקרנת סרטי קריוקי בלתי פוסקים, רצוי בווליום בלתי בריא. עד שלא נסעתם נסיעה רציפה של 7 שעות באוטובוס מקרקש אפוף עשן סיגריות עם מוסיקה סינית מתקתקה כמו סוכר חום כשברקע סינים מפזמים, לא תוכלו באמת להאמין שטוב שההגה בידיים של אגד. מישהו שפגשנו בדרך הגדיל וסיפר לנו שבנסיעות שלו בויאטנם הם ממש צווחים את השירים...

הנתונים הבאים באדיבות ZHANG MEI, סינית מתוסכלת שישבה איתנו לשיחה בפארק של יאנגשואו:
המשכורת הממוצעת בעיר XIAN היא 300 יואן לחודש.
המשכורות הממוצעות במפעל בעיר מפותחת כמו SHENZHEN (סמוך להונג קונג) היא בערך 1000-3000 יואן לחודש. עובדי פירמות מקבלים שם אפילו עד 5000 יואן לחודש.
2 יואן הם שקל אחד.
ארוחה ממוצעת במקדונלד'ס (לא אכלנו!!! רק נכנסנו לשירותים!) עולה 21 יואן. ברחוב אפשר לאכול ארוחה מינימלית ב-3-8 יואן.
סתם, שתדעו.

Saturday, September 23, 2006

The Official Rosh-HaShana post


וכמובטח, פוסט חגיגי לראש השנה, במהדורה מיוחדת בעברית!!! (סוף סוף מחשב שלא חוסם אתרים שימושיים).

אז נכון שהתפוח לא ממש תפוח, ושלדבש אין ממש טעם של דבש אלא של טעם לוואי של דבק, אבל העיקר הכוונה ורוח החג. שתהיה לכולנו שנה מצוינת, טובה בהרבה מזו שחלפה עלינו. שנתראה כאן כולנו בדיוק בעוד שנה, בבלוגטיול חדש, מזווית אחרת של העולם...

שנה טובה ומתוקה!!



Pictures from the yellow mountain

As promised, here are some pictures from the magnifisent climb on the magnifisent Huang Shan (the yellow mountain, which actually wasn't that yellow). Have as much fun as we had!

This is what we looked like before... (and what happens when you give a chinese girl a camera)


And this is us 3 sweaty hours later, after a long climb...





Although there are no less than 3 cable-cars that go up the mountain, the chinese use porters to carry up everything that comes to mind the whole 8 KM it takes to climb it. They carry food, construcstion material and even heavy machinery. If you ever wondered what is the worst job in the world, well - this must be it. By the way, and this is not a joke, if you are willing to pay they will carry you too.

Friday, September 22, 2006

The Non-Official Rosh Hashana post

The official post will come tomorrow, since we're both really tired ater a very long 48 hours.

Having said that, we still wanted to say SHANA TOVA to everyone, and especially to all the dear friends and family members that read our TripBlog dedicatedly and take an active part in it. It wasn't the same without you all.

Tomorrow, so we promise we'll deliever some pictures from the climb on Huang Shan, and some other stuff.

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה

Wednesday, September 20, 2006

A Birthday Post!!!

And here it comes again, and this time it's Nirit who is getting older. Actually we planed on cellebrating this special day at the peak of the Huang Shan (the yellow mountain), but since it took us only 26 hours to get here, we'll do it tomorrow.
In the mean time, tea and cookies will do just fine.

There isn't much to tell about the past few days, just that we learnt how to trick the railway system which led to some funny conversations with very bored and curious chinese people of all kinds. The highlight of all this was when one woman asked us if we're allowed in Israel to have more than one child... We were surprised to hear that their impression of Israel is of a very large, strong and wealthy country. Oh well...

We promise to have some new pictures for you in a couple of days.

Saturday, September 16, 2006

A short story about how Nirit have saved the day, and one wet chinese raft-driver

This the 3rd day of our stay at the southern and very much touristic town of YangShuo. It's located just outside famous GuiLin, and too has an amazing scenery of Karst peaks. It's a bit hard to explain, this is why we'll let the pictures speak for themselves...



Yesterday we rented a copule of bikes and rode in the countryside. We climbed to the top of the Moon Hill, from which we could have seen the wonderfull view only if there weren't so many clouds. From there we rode on for another 7 hours or so along the river and the villages aside it. After a day ride we could hardly seat down without problems...



Today we went to yet some more villages, along the Li river (Li Jiang). We saw the local market in Xingping, where they sold a surprisingly big amount of tobacco leaves ready to smoke. We even saw a dog on the market, but it didn't see us...



From the village's dock we took a boat for 2 hours. Well, it wasn't quite a boat, but a tiny bamboo-raft, with a very very MASTUL driver. Our driver knew only one word in English - Hello! With this broad vocabulary he managed to explain us the hisrtory of the river and the karst peaks, and to explain us just why he loves his country so much.



After a short, very peaceful and calm sail, a big Tour-Ship passed us by. In a few moments big waves appeared and our little bamboo started to go up and down. Suddently it began to turn, and as it did we were really surprised to find out our MASTUL driver in the water, waving and screaming funny "Hello!"s at us. The silly guy just flipped over into the water, and now we both were strangeled on a bamboo-thingie, which was spinning over and over, because nobody was holding it's motor and stearing it. While our driver was checking to see if his cell-phone still works, in the water, Nirit leaped to the back of the bamboo-raft and grabbed the motor's stick.



The raft began to go right and left, as fearless Nirit tried to figure it out. Just before another big tour-ship smashes us, and a moment before we crashed on the rocks, she got it together, turned the boat around and even picked up the amused driver on the way. The other passing-by bamboo drivers cheered. Actually we were so busy trying to figure out what to do that we didn't think of taking pics of the entire thing. For the rest of the day our silly driver was amused as hell, telling the story to every collegue he spotted on the way. His cell-phone, by the way still works, even though it was totaly soaked in river water. And to think it was a chinese motorola fake...




These were our little local advantures in YangShuo. Tomorrow we're not doing anything, and that's the way we like it. In a few days we'll leave the south and start heading toward the north-east, going through Huang shan (the yellow mountain) and some cities, on our way to ShangHai. Those of you who actually looked at our interactive map (Michal, we know you did) will ask themselves why aren't we heading toward Hong Kong? Well, let's just say that Issta caused us some visa difficulties which made us give it up and head straight to ShangHai, but it's not a big deal.

Post to you soon.

Tuesday, September 12, 2006

GuiZhou Province: The Pictures (part 3)

Scenes from the Dong minority village of ZhaoXing






  • The hard work at the rice terraces never ends. The rice in each terrace is in a differet phase of growing, and thus the village can have rice all year long. Only the adults work in the terraces. Actually, it seems like the young generation dosen't show any interest in the rice - the main food and source of income of the villages.


There's nothing like waking up on the morning and reading that...

GuiZhou Province: The Pictures (Part 2)

More pictures from XiJiang's day-life









Don't ask...

GuiZhou Province: The Pictures (Part 1)

Scenes from XiJiang village and it's endless rice terraces




(this is how rice looks like)



XiJiang's elementary school

  • One of many English-Chinese signs throughout the school. The half communist-half capitalist messages can be confusing...

Kunming: the Pictures (part 2)

  • Yet another beautiful girl in the Shilin park


The night scene in Kunming




Morning work-out in Kunming

  • This requires an explenation: here and there across the country we saw workers of different working places (in this case, a big resturant) stand up in lines in fron of the entrance and make morning streaches and stuff to a the sounds of an old communist chinese cassette that barks orders at them. Obviously they feel a bit strange, especially when everybody else are watching by, but they still do it. The managers do a sort of a "pep-talk" to encourge them. We couldn't decide if it's a communist left-over that someone forgot to cancel, or they do it in their free will. either way, it's funny as hell.


    Leaving Yunnan by train towards the GuiZhou province