ShangHai!!

אז סוף כל סוף הגענו לשנגחאי, הנקודה המזרחית ביותר בטיול שלנו. ציפינו הרבה להגיע הנה, משום ששנגחאי תמיד נתפסה בעינינו כעיר אקזוטית ומסתורית, מלאה באופיום...
אבל לא ציפינו לכזה עושר מנקר עיניים שמנצנץ מולך בכל פינה. כמות עצומה של מכוניות היוקרה בעיר, ובמיוחד ביואיק על שלל דגמיה, חונות בכל פינה ולא נדיר לראות נהג מחכה בפנים עם מנוע דלוק. מגדלי משרדים וקניונים לאלפיון העליון מגרדים את השמיים ועוד ועוד נבנים בכל יום.
המון זרים מציפים את הרחובות, אבל אלה לא אותם תרמילאים פשוטי מראה או דודים שמנמנים (בדרך כלל גם גרמנים) שיצאו לטיול מאורגן לכבוד הפנסיה, שהתרגלנו לראות במקומות אחרים. כאן אלה אירופאים מצוחצחים, בדרך כלל בחליפות פאר, שהכסף כמעט ונשפך להם מהאוזנים (באופן מילולי לגמרי), הממהרים לעוד איזו פגישה עסקית או שבדיוק יצאו מהמסעדה המהודרת ממול. בקיצור, קצת מעל הליגה שלנו.
הכל כאן קצת יותר יקר (או מאוד יקר, תלוי כמה אתה מרשה לעצמך). לא לחינם מכונה האזור הזה "משולש הזהב של היאנג-צה".
אבל אם מסתכלים קצת יותר טוב, ויוצאים מחוץ למרחב הנוצץ של מדרחוב NANJING LU, גם כאן יש סינים רגילים לגמרי, שעובדים במסעדות פועלים, מנקים את הזבל ומנהלים סתם חיים קשי יום, בתקוה להגיע יום אחד, אולי, למעמד אחר.
אנחנו בינתיים נעים על התפר הזה, בין הרחובות הרחבים של טיילת ה-BUND, על שלל הבניינים האירופאים שלה, ובין הרחובות הקטנים האחוריים, שם גם אנחנו נתפסים כסוג של אליטה.
היינו מעלים כמה תמונות אבל משום מה הם דורשים על זה פה תשלום נוסף (אפרופו), אז תאלצו לחכות. העיר מאד יפה, תצטרכו פשוט להאמין לנו.