Just before takeoff

זהו, עכשיו זה באמת כבר תיכף קורה. על אמת. מחר נירית תנעל את הבית ותיסע אל ההורים שלה, ומתישהו במהלך השבוע הבא יכנסו יפתח ואיריס לדירה שלנו למשך חודשיים. אני כבר בפתח תקווה. נפרדתי ממאו בבוקר. היה מוזר. הוא ישב בתוך הארון, כולו מנומנם, ולא נראה כאילו הוא מתרגש מזה שאני הולך. מזה זמן נירית ואני תוהים אם חתולים נקשרים למקום שלהם או נקשרים לבעלים. היום בבוקר מאו נראה בעיקר קשור לארון, אבל אני אסלח לו. הפלנו על עופר ושחר תיק - לתת אנטיביוטיקה למאו (החתול הטיפש שהצליח להפצע בשנית) ואני מקווה שהם לא יצטרכו ללכת לוטרינר בשבוע שעבר ושהפצע יסגר. אבל מה שאני בעיקר מקווה זה שמאו יתרגל במהרה לבעלים החדשים שלו, ולא יעשה להם יותר מדי צרות. הוא נורא חמוד, אבל הוא יודע להיות נודניק של ממש כשהוא רוצה.
זהו, עד כאן בענייני החתול. בינתיים בפתח תקווה חם כמו שרק בפתח תקווה אפשר (שזה אומר חם ולח כמו במרק בית שחי) וכשאני חושב על זה שאני עובר מכאן למקום שיש בו רק יותר אחוזי לחות, מיד מצב הרוח שלי עולה ואני מגיר עוד אגל זיעה בשביל לציין את המעמד. אבל מה אני מקטר? בעוד 48 שעות, בערך, אני כבר אחרי הדיוטיפרי...
אז זהו, ישנם כמה חששות, אבל הן בעיקר חששות לגבי מה שנשאר מאחור ולא מפני מה שעתיד לבוא. אני בעיקר מצפה להביט מן הצד ולהתמוגג בזמן שנירית מקשקשת בסינית עם כל מיני מוכרים זקנים בשוק...
מקווה שתהנו מהבלוג שלנו. מקווה שיהיה ממה להנות.
נתראה באוקטובר.